עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

מוזיקאי.
חברים
Space girlYN71juliאיירוNitzan nahonLucifer
IM ALBorn To DieתיאוMandyעלמהSurvives
sunshineפילוסופית משוגעתDo what I wantBlacKEyesנאיהישי ויסמן
Shiri don't careNAH TO THE AH TO THE NOOne bodyme-***TigerLily
MayuleThese HeavenSuzanשקדאופנה-meאני? מה אני מבינה? ;)
אליאנהבין הצלליםalison&jessאנונימיתמאיה נוימןEmo Life
ohmymesomeoneLee 18 leeits just me .cosmicBFFהדס
ZippersɛAngelɜAliceThelseocean
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

קיר

06/10/2016 00:20
מאור ג'יגלבה
אסימונים, חיים, מסקנות, מחשבות
עוד מאז שהיתי קטן אמא שלי ניסתה לשמור עלי ולגונן מפני כל צרות העולם (באופן מאוד טבעי - בכל זאת הבן היחיד שלה) כל מיני דברים כמו הבחירה של לא לשלוח אותי לחוגים שכוללים אלימות או לא לתת לי לנסוע על סקייטבורד ואופנים. עד אפילו התיכון לא היתי יכול לצאת בשעות "מאוחרות" החוצה (10 בלילה היתי מקבל טלפונים זועמים).
הדפוסים האלה שאמא שלי החדירה בי גרמו לי ל2 דברים. 1.חסכים ורצונות של כן להיות ילד ולמרוד - את רוב הילדות שלי העברתי בקריאת ספרים ציור ומשחקי מחשב (לא דברים שכוללים הרבה חברה, או כייף היסטרי). 
2. פחדים - חומות של לבנים שמנסות "להגן עליי", מפני פגעי העולם והסקייטבורד. 
לא היו לי אופניים בערך מגיל 8, לכן כל פעם שהיתי יוצא עם באיזשהי מסגרת לטיול אופנים לרוב זה היה נגמר בתאונה (בכיתה י''ב שברתי רגל בתאונת אופנים עם רכב אפילו), אחרי הצבא בפעם הראשונה מזה 14 שנה קניתי לעצמי זוג אופנים (שנגנבו לפני חודש). בהתחלה עדיין לא היה לי נוח לנסוע, אבל מאוד מהר התרגלתי. אפילו בסופו של דבר עשיתי משהו שמבחינתי היה בגדר חלום ילדות טיפשי שלא חשבתי שבחיים באמת אוכל לעשות - לנסוע באופניים בלי ידים. הרגשתי כמו ציפור מזדיינת מעל אוקיינוס - ניצחתי את עצמי - לא באמת הבנתי את זה עד לפני כמה ימים. כי זה קרה צעד צעד בהתחלה הרמתי יד ואז התאמצתי וכמעט נפלתי ואז בסוף עוד יד ואז להישאר יציב. סיפור. אבל בסוף זה קרה.
בשונה מסיפור האופנים שפשוט  קרה בלי ששמתי לב ממש לאחרונה הצלחתי לנצח את עצמי שוב ולכבוש עוד חלום ילדות "מטופש", הצלחתי לעשות עמידת ידיים, יותר מזה, אני מצליח לעמוד על הידיים. כשהיתי ילד פשוט חשבתי שאני שמן מידי ומגושם מידי אז אפילו לא ניסיתי. בתיכון כשהתחלתי לעשות ספורט ניכנסה בי התשוקה הטיפשית הזאת לעמוד על הידיים שוב. הרבה מהחברים שלי ניסו ללמד אותי את מה שבא להם ממש בקלות. "נו מה הבעיה תשען על הקיר... תנסה הפוך... תנסה עם הראש על הרצפה וכו וכו...." .
תמיד היה שם קיר, תמיד ניסיתי לזרוק את עצמי הפוך על הקיר ולהתייצב, תמיד פחדתי ליפול כדי שאני לא אשבור משהו, אני דיי בטוח שאפילו כמה פעמים נפלתי. זה לא היה טרגי.
בתקופה האחרונה שוב ניסיתי לעמוד על הידיים וכשהיתי מסיים אימונים בחדר כושר היתי מתייצב מול הקיר, מבקש ממנו סליחה על היחס שהוא צריך לספוג ממנו וזורק את עצמי עליו. 
אחד המאמנים לפני שבוע בא אליי ופשוט אמר לי שאני בחיים לא אצליח לעשות עמידת ידיים ככה. לא הבנתי, כשאני נשען על הקיר אני כן מצליח לעמוד הפוך, מה הבעיה אני אתחזק קצת ואעשה את זה באויר. המאמן הציב לי עובדה שמעכשיו אני פשוט לא עושה את זה נגד הקיר. נבהלתי קצת בהתחלה היתי מבולבל. אני הולך לשבור יד. ניסיתי, לא הרמתי את עצמי גבוה מספיק וכל פעם חזרתי לנקודת מוצא, פעם , פעמיים, שלוש... בסוף לא הבנתי מה קרה הידיים שלי היו על הרצפה והגוף באויר. לשניה אחת בדיוק ואז התהפכתי. זה לא היה כואב. שנים של פחד. על כלום. נפלתי. אז מה? שלושה ימים אחרי זה עם חמש דקות שבהם התאמנתי כל יום על עמידת ידיים השגתי בהם יותר ממה שהשגתי ב24 שנים שבהם היתי תלוי בקיר. 
אסימונים נופלים בצורות מוזרות, שנים שחשבתי שאני צריך להקה כדי לעשות מוזיקה ואני תלוי באנשים אחרים שירצו לעבוד איתי התנפצו לי בשניה שהחלטתי שאני עושה את הדברים לבד. הבנתי שאני לא צריך להיות תלוי בעוד גורמים כדי לעשות את מה שחשוב לי. 
חברים שהיתי בטוח שלעולם לא יעזבו אותי ניתקו איתי קשר בזמנים הכי קשים שהיו לי.
אני לא רוצה לעשות מהפוסט הזה פוסט קודר שהמסכנה שלו היא לא לסמוך על אף אחד. אבל המטרה היא כן לסמוך על עצמנו, הכניסו לנו פחדים ודפוסים לא אמיתיים עוד מהזמן שבו הינו ילדים. חלק מהדפוסים האלה רודפים אותי ואת אמא שלי עד היום. איך היא תתמודד עם העובדה שהבן שלה יהיה מוזיקאי!? איך הוא יסתדר וכו וכו וכו... פחדים חסרי שחר. כן, להיות מוזיקאי זה לא קל. אבל לאזעזל אני חי פעם אחת. רוב האנשים חולמים כל כך רחוק ועד גיל 21 הם מותרים על החלומות שלהם כדי "לחיות". מה נשאר להם?
הגיע הזמן לשבור את הקירות - הפחד הוא רק בראש. 
שנה טובה.
להפסיק לפחד (יש הוכחות בקישור לייד)
Do what I wantהדסרות.Space girl
רות.
06/10/2016 17:02
מעורר השראה (:
Space girl
07/10/2016 13:39
ואוו !!!
אין ספק שנתת דרייב להמשיך ועוררת השראה! תודה
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: